Sulpicia — המכלול
סולפיקיה השלמה — שש האלגיות של [טיבולוס] 3.13–18, שירת האהבה הלטינית היחידה ששרדה מידה של אישה — מתורגמת מחדש מהלטינית, כאשר הטקסט הלטיני ניצב לצד כל שיר. לצדו מילון של כל שם ומונח, והמהדורה כולה ניתנת לקריאה בחינם.
מה מייחד מהדורה זו
כמה דברים, יחדיו, מייחדים מהדורה זו. יש ללחוץ על כל אחד כדי להרחיב.
מן הלטינית, לא מיחזור מתוך טיבולוס.
במקומות שבהם סולפיקיה בכלל מודפסת, היא בדרך כלל נגררת כנספח לתרגום ויקטוריאני של טיבולוס, כשההתרסה שלה מוחלקת לתוך תנוחה של אלגיית אהבה גברית. מהדורה זו מתרגמת את שירתה — שישה שירים — מחדש מן הלטינית, ושומרת על הפלדה שבה: המניפסט הפותח שמסרב להסתיר את הרומן, ההתרברבות בכך שהייתה ראויה ועם מי שראוי לה, הבוז המעמדי ליריבה ממוצא נחות. במקומות שבהם התחביר המאוחר שלה באמת מסתבך — 3.18 הוא משפט אחד שמתקן את עצמו לאורך שישה טורים — התרגום שומר על הקושי במקום להחליקו.
הלטינית ניצבת לצד כל שיר.
הבתים האלגיים ניצבים לצד העברית, שורה מול שורה, כך שתוכלו לראות בדיוק איזו לטינית הפכה לאיזו עברית ולשפוט בעצמכם את התרגום — המילים הטעונות שהיא הופכת (pudor, fama, שפת האשמה והחטא) ממש שם, לצד התרגום. מהדורה שרק מדפיסה אותה מחדש אינה יכולה להראות לכם זאת; מהדורה זו עבדה מן המקור והציבה אותו על העמוד.
כל סולפיקיה ששרדה, בסדר שלה עצמה.
כל שש האלגיות, [טיבולוס] 3.13 עד 3.18, ברצף שכתבי היד שימרו — המניפסט, נסיעת יום ההולדת לארטיום וההקלה כשהיא מבוטלת, הקנאה, החום, ההתחרטות המסובכת — לא שיר מפורסם בודד שנשלף מתוך הקובץ. המוזות שלה נותרות הקאמנות, האלה שלה נותרת קיתראה; הקול נותר באופן חד-משמעי קולה של האישה שקוראת בשם לשמחתה שלה.
מנגנון מדעי, בחינם.
מילון של כל שם ומונח חוזר — קרינתוס, מסלה, הקאמנות, הריאליה החדה של סל הצמר והטוגה של הזונה — הערת פתיחה שממקמת אותה במעגלו של מסלה סביב שנת 20 לפנה"ס, ומספור קטעים יציב שניתן לצטט, הכל מיוצר מאותם קבצי מקור מובנים כמו השירים. בלי חומת תשלום, בלי התחברות: המהדורה השלמה ומנגנונה ניתנים לקריאה בחינם.