סוֹף סוֹף בָּאָה הָאַהֲבָה, אַהֲבָה שֶׁהַשֵּׁמַע יְבַיְּשֵׁנִי
עַל שֶׁכִּסִּיתִיהָ יוֹתֵר מֵעַל שֶׁחָשַׂפְתִּיהָ לְמִישֶׁהוּ.
נַעֲנְתָה קִיתֶרֵאָה לְתַחֲנוּנֵי הַקָּמֶנוֹת שֶׁלִּי
וֶהֱבִיאָה אוֹתוֹ וְהִנִּיחָתְהוּ בְּחֵיקִי.
פָּרְעָה וֵנוּס אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחָה: יְסַפֵּר עַל שִׂמְחוֹתַי
מִי שֶׁיֹּאמְרוּ עָלָיו כִּי מִשֶּׁלּוֹ לֹא הָיְתָה לוֹ.
לֹא הָיִיתִי רוֹצָה לְהַפְקִיד דָּבָר בְּלוּחוֹת חֲתוּמִים,
שֶׁלֹּא יִקְרָא בּוֹ אִישׁ לִפְנֵי אֲהוּבִי —
לֹא, הַחֵטְא הוּא הַמְעַנֵּג אוֹתִי; לְסַדֵּר אֶת פָּנַי
לְמַעַן הַשֵּׁמַע — נִלְאֵיתִי. רְאוּיָה, יֵאָמֵר, הָיִיתִי, וְעִם רָאוּי לִי.

Tandem uenit amor, qualem texisse pudori
quam nudasse alicui sit mihi fama magis.
Exorata meis illum Cytherea Camenis
attulit in nostrum deposuitque sinum.
Exsoluit promissa Venus: mea gaudia narret,
dicetur si quis non habuisse sua.
Non ego signatis quicquam mandare tabellis,
ne legat id nemo quam meus ante, uelim,
sed peccasse iuuat, uultus componere famae
taedet: cum digno digna fuisse ferar.

הִנֵּה בָּא יוֹם הַהֻלֶּדֶת הַשָּׂנוּא, שֶׁיֵּשׁ לְבַלּוֹתוֹ בַּכְּפָר הַמַּטְרִיד,
וּבְלִי קֵרִינְתוֹס, עָגוּם, יִהְיֶה עָלַי לַעֲבֹר אוֹתוֹ.
מַה מָּתוֹק מִן הָעִיר? הַאִם אֲחֻזַּת שָׂדֶה יָאָה לְנַעֲרָה,
אוֹ נַהַר קַר בִּשְׂדֵה אַרֶטְיוּם?
עַתָּה, מֶסַּלָּה, הַדּוֹאֵג עָלַי יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, נוּחַ נָא;
הַמַּסָּעוֹת, בֶּן־מִשְׁפָּחָה, לְעִתִּים אֵינָם בְּעִתָּם.
נִגְרֶרֶת, אֲנִי מַשְׁאִירָה כָּאן אֶת לִבִּי וְאֶת חוּשַׁי,
אַף כִּי אֵינְךָ נוֹתֵן שֶׁיִּהְיוּ לְפִי בְּחִירָתִי.

Inuisus natalis adest, qui rure molesto
et sine Cerintho tristis agendus erit.
Dulcius urbe quid est? An uilla sit apta puellae
atque Arretino frigidus amnis agro?
Iam, nimium Messalla mei studiose, quiescas;
non tempestiuae saepe, propinque, uiae.
Hic animum sensusque meos abducta relinquo
arbitrio, quamuis non sinis esse, meo.

הֲיָדַעְתָּ כִּי הֻסַּר מִלֵּב נַעֲרָתְךָ הַמַּסָּע הֶעָגוּם?
עַתָּה מֻתָּר לִי לִהְיוֹת בְּרוֹמָא בְּיוֹם הֻלַּדְתְּךָ.
יִשְׁמֹר אוֹתוֹ יוֹם הֻלֶּדֶת כֻּלָּנוּ,
אֲשֶׁר עַתָּה, שֶׁלֹּא בְּצִפִּיָּה, בָּא לְךָ בְּמִקְרֶה.

Scis iter ex animo sublatum triste puellae?
Natali Romae iam licet esse tuo.
Omnibus ille dies nobis natalis agatur,
qui nec opinanti nunc tibi forte uenit.

טוֹב הַדָּבָר, כִּי כְּבָר אַתָּה מַרְשֶׁה לְעַצְמְךָ הַרְבֵּה בְּטוּחוֹת עָלַי,
פֶּן פִּתְאוֹם, בְּטִפְּשׁוּתִי הַגְּרוּעָה, אֶכָּשֵׁל.
תְּהִי לְךָ הַדְּאָגָה לַטּוֹגָה עֲדִיפָה, וְלַזּוֹנָה הַלְּחוּצָה אֶל סַל הַצֶּמֶר,
מִן סוּלְפִּיקְיָה בַּת סֶרְוְיוּס:
דּוֹאֲגִים בַּעֲדֵנוּ אֵלֶּה שֶׁלָּהֶם הִיא לְמַכְאוֹב,
פֶּן אֶסֹּג לְיָצוּעַ נֶחְשָׁב — זוֹ סִבָּתָם הַגְּדוֹלָה מִכֹּל.

Gratum est, securus multum quod iam tibi de me
permittis, subito ne male inepta cadam.
Sit tibi cura togae potior pressumque quasillo
scortum quam Serui filia Sulpicia:
solliciti sunt pro nobis, quibus illa dolori est
ne cedam ignoto maxima causa toro.

הַאִם יֵשׁ לְךָ, קֵרִינְתוֹס, דְּאָגָה נֶאֱמָנָה לְנַעֲרָתְךָ,
עַל שֶׁעַתָּה הַחֹם מְעַנֶּה אֶת גּוּפִי הֶעָיֵף?
אָה, לֹא הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת לְהִתְגַּבֵּר עַל הַחֳלָאִים הָעֲגוּמִים
אֶלָּא אִם אֶחְשֹׁב שֶׁגַּם אַתָּה חָפֵץ בְּכָךְ.
אַךְ מַה יּוֹעִיל לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַחֳלָאִים, אִם אַתָּה
יָכוֹל לָשֵׂאת בְּלֵב אָדִישׁ אֶת מַכְאוֹבֵינוּ?

Estne tibi, Cerinthe, tuae pia cura puellae,
quod mea nunc uexat corpora fessa calor?
A ego non aliter tristes euincere morbos
optarim, quam te si quoque uelle putem.
At mihi quid prosit morbos euincere, si tu
nostra potes lento pectore ferre mala?

שֶׁלֹּא אֶהְיֶה לְךָ, אוֹרִי, דְּאָגָה לוֹהֶטֶת עוֹד כְּמֵאָז,
כְּפִי שֶׁנִּדְמֶה כִּי הָיִיתִי לְךָ לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים,
אִם עוֹלֵלְתִּי דָּבָר, טִפְּשָׁה, בְּכָל נְעוּרַי,
אֲשֶׁר אוֹדֶה כִּי הִצְטַעַרְתִּי עָלָיו יוֹתֵר
מֵאֲשֶׁר עַל שֶׁהִנַּחְתִּיךָ לְבַדְּךָ אֶמֶשׁ בַּלַּיְלָה,
מִתּוֹךְ שֶׁחָפַצְתִּי לְהַסְתִּיר אֶת לַהֲטִי.

Ne tibi sim, mea lux, aeque iam feruida cura
ac uideor paucos ante fuisse dies,
si quicquam tota commisi stulta iuuenta
cuius me fatear paenituisse magis,
hesterna quam te solum quod nocte reliqui,
ardorem cupiens dissimulare meum.

הקינות

ציטוט קטע זה

תמכו בפרויקט